16.10.2020

"יש לנו סטודנטית שגרה ברכב, והפסיקה ללמוד כי סגרו לה את המעון לחסרי בית בקורונה"
הסגר והאבטלה יצרו ביקושים גדולים ללימודים באוניברסיטת ההמונים האמריקאית, שמעניקה כבר שש שנים תארים מרחוק - ללא שכר לימוד
■ שי רשף, המייסד והנשיא, חושש שהאוניברסיטאות המסורתיות ימאיסו את הלימוד המקוון על התלמידים
07:38
16.10.2020
מאת: רותי לוי
אוניברסיטת ההמונים (UoPeople) היא לא מוסד אקדמי רגיל. אין לה בניינים וגם לא הרצאות וידאו או שמע — כל ההרצאות בה מבוססות טקסט. מספר הסטודנטים בכל קורס אינו עולה על 30, ועיקר השיעורים בה מתנהלים בפורום כיתתי, שבו הם נדרשים להגיב זה לזה, ולתרום תרומה מקורית משמעותית לדיון — שמקבלת דירוג אנונימי מחבריהם.
המטלות באוניברסיטה מבוססות על הערכת עמיתים (Peer assessment), והסטודנטים מחויבים לנהל יומן למידה ובו לשתף בהתקדמות ובקשיים שלהם. אף שמדובר במוסד המכשיר לתארים מעשיים — רבע מתוכנית הלימודים מוקדש להשכלה רחבה מחוץ לתחום התואר. יש בה עוד הבדל אחד משמעותי — הסטודנטים שלה לא משלמים שכר לימוד.
על הנייר, לפחות, היא עשויה להיראות כאחת האוניברסיטאות היוקרתיות בעולם. כל המרצים בה הם בכירים באוניברסיטאות נחשבות, בעבר או בהווה. הרקטור, למשל, הוא סגן הנשיא לשעבר של אוניברסיטת קולומביה; הדקאנים של הפקולטות למדעי המחשב ולמינהל עסקים הם גם פרופסורים מובילים ב–NYU, והסטודנטים המצטיינים שלה מקבלים לאחר שנתיים אפשרות להמשיך את התואר שלהם באוניברסיטאות כמו ברקלי, NYU ואדינבורו.
אוניברסיטת ההמונים פתחה את שעריה ב–2009 עם המשימה להנגיש את ההשכלה הגבוהה לכולם. הסטודנטים מתקבלים על סמך תעודת סיום תיכון והוכחת בקיאות באנגלית. "אונסק"ו טוענים שב–2025 יהיו 100 מיליון איש בעולם ללא מקומות ללמוד בהם", אומר שי רשף, הישראלי שהקים את האוניברסיטה, בראיון ל–Markerweek. "זו תופעה שהיתה גם בישראל עד לפני כ–20 שנה. בכל מדינה באפריקה אין מספיק אוניברסיטאות. קחי את ניגריה — שהיא הגדולה ביותר ביבשת — בכל שנה עוברים 1.5 מיליון איש את בחינות הקבלה לאוניברסיטאות, אבל יש מקום רק ל–500 אלף. זה אומר שבכל שנה מיליון איש עומדים בקריטריונים האקדמיים — אך נזרקים החוצה.
"אחת המטרות שלנו היא להראות לממשלות: תראו מה אנחנו עושים. אנחנו מוכנים לעשות את זה עבורכם, או ללמד אתכם איך לעשות את זה, אבל תחשבו מה זה יעשה לכם אם עוד מיליון איש יקבלו השכלה אקדמית. תחשבו איזו איזה קפיצה קדימה המדינה יכולה לעשות", אומר רשף, שבשבוע הבא ישתתף בוועידת החינוך המקוונת של TheMarker.
הומלסים, פליטים, אסירים — ומדענית טילים
אנשים מגיעים לאוניברסיטת ההמונים מכל העולם — לא פחות מ–200 מדינות. יש להם צרכים ייחודיים ונסיבות מאתגרות — יש ביניהם ניצולים של רעידת האדמה בהאיטי ופליטים של רצח העם ברואנדה, למשל. מרבית הסטודנטים שמתגוררים בארה"ב לא נולדו בה, אלא הגיעו אליה כפליטים ומהגרים בלתי חוקיים — ואף אוניברסיטה לא מוכנה לקבל אותם. "יש אצלנו 5,000 פליטים. זה עשוי להיות יותר גבוה מכל האוניברסיטאות בעולם גם יחד", אומר רשף. "יש לנו הומלסים ואנשים שיושבים בכלא, אבל גם המון אנשים שהתחילו במוסדות רגילים ומסיבות שונות נאלצו להפסיק — בין אם בגלל קושי כלכלי או אילוצי זמן".
מיקו מוראו, למשל, גדלה ביפן, הקימה בגיל 19 את העסק הראשון שלה — לשירותי עיצוב גרפי — ומכרה אותו לחברת פיתוח האתרים Jambase. לאחר מכן היא הקימה עסק לעיצוב אתרים עם שותף יפני, ועברה ללוס אנג'לס כדי להתרחב גלובלית. אלא שאז היא גילתה שהיא מתקשה להשיג לקוחות עם פערי התרבות — והחליטה שהיא צריכה לקבל חינוך אמריקאי. אוניברסיטת ההמונים היתה האופציה הזולה והקלה עבורה ללמוד לתואר.
היא השלימה שנתיים באוניברסיטה וקיבלה תואר Associate במינהל עסקים — תואר ביניים מקובל בארה"ב, המאפשר לצבור נקודות לקראת תואר ראשון ולעבור בין מוסדות לימוד. מוראו התקבלה לאוניברסיטת ברקלי במסגרת שיתוף הפעולה בין המוסדות, וסיימה שם כתלמידה מצטיינת עם הממוצע הגבוה ביותר במחזור. השנה היא תתחיל לימודי MBA ב–MIT.
לפני כחודש, רשף גילה באמצעות התראה מגוגל, שאחת הבוגרות שלו בתואר ה–MBA היא וויני נאלובובה, מדענית טילים מאוגנדה. נאלובובה התראיינה לעיתון המקומי 'דיילי מוניטור' וסיפרה שם שהיא בוגרת אוניברסיטת ההמונים. האוניברסיטה מאפשרת לסטודנטים להשלים תואר ראשון בתוך עשר שנים ותואר שני או תואר Associate בתוך חמש שנים, אולם 1,911 בוגריה השלימו את התואר בתוך 4.5 שנים בממוצע.
המהנדסים ברמאללה, היועצים בהודו
רשף נולד ברמת גן, התגורר עם אשתו וילדיו בהולנד, ומחלק כיום את זמנו בין ניו יורק לתל אביב. בשנות ה–80 הוא עמד בראש מכון הפסיכומטרי קידום, ומאוחר יותר אף רכש אותה מהבעלים הקודמים עד שמכר אותה לחברת קפלן ב–2005.
אוניברסיטת ההמונים היא לא האוניברסיטה המקוונת הראשונה שהקים. קדמה לה קיט (K.I.T), אוניברסיטה וירטואלית לאנשי היי־טק, שהקים כחברה בת של קידום, בשיתוף אוניברסיטת ליברפול בסוף שנות ה–90. היא גבתה שכר לימוד גבוה מהתלמידים האמידים שלה, אנשי היי־טק בשיא בועת הדוט.קום שרצו ללמוד לתארים מתקדמים במינהל עסקים או מדעי המחשב. ב–2004 הוא מכר את קיט, וכעבור כשנה מכר גם את קידום.
בפנסיה הקצרה שלו מקיט גילה רשף שכל מה שהפך את האוניברסיטה ליקרה כבר קיים למעשה באינטרנט בצורה של "משאבי לימוד חופשיים" (OER), ומרצים שמלמדים ברשת ללא תמורה. הוא חשב שאפשר לחבר את כל זה כדי ליצור אוניברסיטה בחינם. כדי להתניע את המהלך, הוא השקיע מיליון דולר מכספו האישי.
האוניברסיטה פועלת במבנה רזה. יש לה 200 עובדים בשכר שאינם מרצים. הטכנולוגיה שלה נבנית על ידי צוות מהנדסים ברמאללה, יועצי הלימודים שלה יושבים בהודו ובאפריקה, ואנשי השיווק עובדים מישראל ומקליפורניה. "כל דבר שאנחנו מפעילים אנחנו בוחרים את המקום הזול ביותר, באיכות הנדרשת", מסביר רשף.
המוסד מעניק כיום תארים בארבעה מקצועות — מינהל עסקים (B.Sc ,MBA), מדעי המחשב (B.Sc), בריאות הציבור (BHS) וחינוך (M.Ed). היכן שיש תואר ראשון ניתן גם לסיים מוקדם יותר עם תעודת Associate. שלב הבחינות הוא היחיד שאינו ניתן לתלמידים בחינם, ועבור כל בחינה הם נדרשים לשלם 120 דולר. אלה שאין ברשותם את הסכום הדרוש מקבלים מלגה. תואר ראשון מלא מצריך 40 קורסים, כלומר — 4,800 דולר. בתואר השני מדובר ב–240 דולר לבחינה, ותואר מלא עולה 2,880 דולר.
לאוניברסיטת ההמונים יש מאגר של 17 אלף מרצים מתנדבים — אך היא אינה צריכה את כולם. היא עובדת עם כ–1,000 מהם בכל סמסטר (שנת הלימודים באוניברסיטה מחולקת לחמישה) תמורת שכר סמלי. מודל התשלום הוא 3 דולרים לשעה, והמרצים מתחייבים לתת 10–15 שעות שבועיות לקורס בן תשעה שבועות, ולא לפרוש לפני סופו. "רבים שולחים אלינו בחזרה את הצ'ק בסוף", אומר רשף. "המרצים שלנו הם פעמים רבות פנסיונרים — ומה יותר טוב למישהו שאוהב ללמד מאשר לקום בבוקר עם הקפה ולהיחשף ל–30 תלמידים מ–30 מדינות עם סיפורי חיים מטורפים?".
הקורסים באוניברסיטה מתעדכנים כל שנה או שנתיים, אך לא נכתבים על ידי המרצים. לדברי רשף, "התפקיד של המרצה זה להנחות ולייעץ. יש בזה כוח אקדמי גדול — אצלנו כולם לומדים אותו הדבר, אנחנו מגדירים מראש איך הקורס צריך להיראות בכל שבוע, ומה התלמידים צריכים לדעת".
התקציב של האוניברסיטה צנוע, בוודאי ביחס לעובדה שלמדו בה כמעט 21.5 אלף תלמידים בשנת הלימודים שהסתיימה. ב–2019 התקציב הסתכם ב–8.66 מיליון דולר בשנה. כ–59% נצבר מתשלומי סטודנטים, והשאר מתרומות. היא אף נותרת עם עודפים — הוצאותיה ב-2019 היו 7.18 מיליון דולר בלבד.
התרומות לאוניברסיטה מגיעות בעיקר מיחידים ומקרנות פילנתרופיות, מעט מהן מממשלות. ברשימת התורמים של האוניברסיטה נמצאים, למשל, הקרן של ביל ומלינדה גייטס וארגון הצדקה של קרן פורד. "על אף שמדובר בעסק ללא מטרות רווח, הוא לא יכול להישען רק על תרומות, צריך מודל כלכלי בר קיימא", מסביר רשף. "אורן זאב (משקיע ההון סיכון; ר"ל) הוא אחד התומכים הכי גדולים שלנו פיננסית, כמעט מהיום הראשון, והוא תמיד אומר לי שהוא תומך בנו כי אנחנו מנהלים את הארגון כמו עסק.
"אנחנו נוהגים לפנות ולשאול את התורמים שלנו מה הם מעוניינים שנעשה עם הכסף — בדרך כלל הם רוצים להשפיע על המוסד לפי החזון שלהם. למשל, אחד התורמים רצה שנפתח קורסים על קיימות. כשפנו לאורן הוא אמר 'אני מאמין בשי, הוא בטח יודע איפה הכי טוב לשים את הכסף'".
"נגיע ל-100 אלף סטודנטים בתוך שנה מהיום"
בינואר 2014, בדיוק לקראת סיום הלימודים של המחזור הראשון, קיבלה האוניברסיטה הכרה אקדמית על ידי הוועדה האמריקאית להכרה בלימודים מרחוק (DEAC) והמועצה להכרה בהשכלה גבוהה (CHEA). בשנים האחרונות נוסדו שורה ארוכה של יוזמות מתוך כוונה להנגיש את ההשכלה הגבוהה לציבור הרחב. אוניברסיטאות מובילות בארה"ב ובאירופה, וגם אוניברסיטת תל אביב הישראלית, מציעות קורסים מקוונים בחינם, בין היתר דרך אתר קורסרה. יש גם יוזמות מקומיות כמו קמפוס IL של ישראל דיגיטלית.
חלק מהקורסים מאפשרים לצבור קרדיט עבור המשך לימודים באוניברסיטאות — אך הייחוד של אוניברסיטת ההמונים הוא ביכולת שלה להעניק תואר מלא ללא שכר לימוד. היא האוניברסיטה היחידה בעולם שמעניקה תארים אמריקאיים מוכרים על בסיס לימוד מקוון בחינם (התואר גם מוכר בישראל, לפי הוועדה להערכת תארים מחו"ל).
ההכרה האקדמית הקלה על רשף לגייס כספים ולמשוך תלמידים. בשנים האקדמיות 2016–2018 מספר הסטודנטים הכפיל את עצמו ויותר, ומספר התלמידים בסוף אותה תקופה היה יותר מ–10,000. בשנתיים האחרונות הצמיחה היתה עדיין בקצב גבוה של 40%–50% בשנה, אך שום דבר לא הכין את רשף למה שקרה בצל הקורונה. את הסמסטר שהחל בחודש שעבר פתחה האוניברסיטה עם 44 אלף תלמידים — תוספת של כמעט 23 אלף בהשוואה לשנה הקודמת.
"אנחנו רואים את עצמנו מגיעים ל–100 אלף סטודנטים בעוד שנה מהיום", הוא אומר. "אפשר לראות את זה לפי הגידול במתעניינים באתר".
הקורונה עשתה מהפכה בעולם ההשכלה הגבוהה — אוניברסיטאות נאלצו לסגור את הדלתות ועברו לאונליין מתוך הכרח, ורשף מודה כי הוא מודאג מהמצב. "אני קצת חושש שלא כולן יודעות לעשות את זה נכון, והן ימאיסו את השיטה הנהדרת הזו על הסטודנטים. כי זום זה לא אונליין — זה לפתוח מסך מחשב ולדבר שעתיים בשבוע. אונליין אמיתי נותן לתלמידים גמישות ללמוד בכל שעה ומקום, להאט או להגביר את קצב הדיבור של המרצה בסרטון. הוא מעניק גישה לכל חומרי הלימוד ברשת, וכולל אמצעים לשמור על קשב אצל הסטודנטים".
רשף סבור שהלימוד המקוון ימשיך אתנו מעתה ואילך, וכי האוניברסיטאות צריכות לתכנן את העתיד: "לטעמי, העולם האקדמי הולך להתחלק לשלושה חלקים. הרווארד, ייל וסטנפורד תמיד יהיו שם ויקבלו תרומות מבוגרים, ואם הן יבקשו מתלמידים מיליון דולר בשנה עדיין יהיו להן יותר תלמידים מאשר מקומות פנויים. בקצה השני יהיו אוניברסיטאות כמו שלנו — שמעניקות השכלה איכותית במחיר מאד זול.
"באמצע יהיו כל האוניברסיטאות שיצטרכו עכשיו להסביר לעצמן מה הן מציעות ומה המחיר לזה. זה הרי לא הגיוני שאוניברסיטה בארה"ב תיקח 30–50 אלף דולר לשנה בלי קשר למה שהיא מעניקה לתלמיד. לאוניברסיטאות כיום יש בעיה — התרומות יורדות, הממשלות מקצצות במימון והן צריכות לחתוך את מבנה העלויות שלהן ולהעביר את החיסכון לתלמידים שקורסים תחת החובות. יש להן אדמינסטרציה, נדל"ן, קבוצות פוטבול, אולמות ספורט ופעילות חוץ־אקדמית — משהו מזה יצטרך לרדת. הדרך לעשות את זה היא רק אם יהיה מעבר חלקי או מלא לאונליין".
רשף מציין כי לקורונה היו גם השפעות שליליות על חלק מהתלמידים של אוניברסיטת ההמונים. "יש לנו עכשיו תלמידה מלוס אנג'לס שגרה ברכב. היא הפסיקה ללמוד כי הדרך היחידה שלה להתחבר לאינטרנט זה ללכת למעון לחסרי בית ולהתחבר משם, אבל סגרו אותו בגלל הקורונה".
"מי אתה שתיתן לי ציון?"
הסטודנטים החדשים בתואר הראשון במינהל עסקים של אוניברסיטת ההמונים נמצאים כעת בשבוע השישי ללימודים. אחד מהם, וויליאם, הצטיין במטלה השבועית. ממוצע הציונים שקיבל מחבריו היה 85 מתוך 90.
וויטני מוושינגטון כתבה לו: "הכתיבה שלך נהדרת, אבל אנא זכור את הכלל למניעת גניבה ספרותית. עליך לציין כל מידע שאתה עושה בו שימוש ממאמר או כתב עת — ולהפנות אליו כהלכה. ובכל זאת, הציון הכולל לעבודה הוא 87 מתוך 90". שאוני, מהרפובליקה של טרינדד וטובגו שבקריביים, העירה: "התבקשת לתאר את ארבעת הפקטורים המשפיעים ביותר על התנהגות בעבודה — אמנם הדגמת אותם, אולם לא תיארת את הפקטורים עצמם. בנוסף, הטקסט אינו חף מכמה שגיאות דקדוק. בפעם הבאה שאתה כותב מטלה, תשקול להשתמש בכלי שיעזור לך באיות ובניסוח נכון. הציון הכולל הוא 82 מתוך 90, כל הכבוד!"
הערכת עמיתים היא אסטרטגיה ידועה בעולם החינוך, ונתפשת ככזאת המקדמת חשיבה ביקורתית והפנמת חומרי הלימוד. אך רשף מודה כי מדובר בחוויה מתסכלת למדי עבור התלמידים החדשים, בפרט כאשר הם מגיעים ממערכות חינוך שמקדשות את דעת המורה היחיד — ומעולם לא הכירו אפשרות אחרת.
"התלמידים נרתעים — 'מי אתה שתיתן לי ציון?'", אומר סגן הרקטור, שון מוסטפא, שעשה עבורנו סיור מקוון בקורס. "הכיתה כל כך מגוונת — יכול להיות שזה בכלל איזה סטודנט שהאנגלית אינה שפת האם שלו, ואני גדלתי בארה"ב — אז מה הוא מעיר לי בכלל על האנגלית? פעם היה לנו מישהו שנתן לכולם נכשל, וכשהמרצה פנה אליו לבדוק מה קרה — הוא אמר שהיה לו שבוע רע.
"אנחנו מנחים אותם בדיוק איך לתת ציונים, ומה לבדוק. לוקח זמן להסתגל, אבל בשביל זה יש גם מנחה. אם שלושה אנשים דירגו את העבודה שלך ויש פער גדול מאד בין הציונים — המנחה יבדוק את העבודה בעצמו ויפנה לסטודנטים שדירגו אותה כדי להבין איך הם הגיעו הגיע לציון הזה. בשנה השניה, אגב, הערכת עמיתים היא הדבר שהסטודנטים הכי אוהבים".
בוחן, מטלה, יומן למידה
הדרישות הן תובעניות באוניברסיטת ההמונים, אך כדי להקל על הלמידה כל הקורסים נבנו במבנה פדגוגי אחיד. החומרים תמיד נמצאים באותו מקום, וסדר המשימות תמיד זהה — בכל שבוע יש בוחן, נדרשת השתתפות חובה בפורום התלמידים לפחות שלוש פעמים, מטלת כתיבה המחולקת לעמיתים לצורך הערכה, והערכה עצמאית של שלוש עבודות של חברים ללימודים. בנוסף, מצופה מהתלמיד לעדכן את יומן הלמידה שלו, החשוף למרצה בלבד — ובו הוא נותן לעצמו הערכה אישית, משתף בהתקדמות שלו ובקשיים שלו. לכל תלמיד, אגב, מוצמד יועץ המלווה אותו לכל אורך התואר.
שיעור הסטודנטים ששורדים את שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטת ההמונים, שכוללת עשרה קורסים, וממשיכים לשנה שנייה נחשב גבוה מאוד לתוכניות מקוונות — 74%. לשם השוואה, בקורסי ה–MOOC, קורסים מקוונים פתוחים לקהל הרחב, שצברו פופולריות ב–2012 — 52% מהנרשמים כלל לא נכנסים לקורס, והנטישה נותרת גבוהה במהלך השבועיים הראשונים. שיעור הסטודנטים שנרשמים לקורס נוסף יורד בכל מחזור לימודים — הגבוה ביותר היה 38%, וב–2015–2016 השיעור היה 7%.
אפילו עם דרישות קבלה נמוכות כל כך, עדיין יש כאלה שנשארים בחוץ. ״זה נושא כואב״, אומר רשף. "כולם מקבלים הזדמנות אצלנו, אבל שני הקורסים הראשונים שלנו פועלים כקורסים ממיינים, ואנחנו מאפשרים להיבחן עליהם שלוש פעמים. אם לא עוברים אותם — אי אפשר להירשם שוב במשך שנה.
באחרונה קיבל רשף מכתב מתלמיד קנייתי שהורחק לשנה אחרי שנכשל במבחן שוב ושוב. התלמיד שיתף אותו בסיפור חייו — לאחר גירושי הוריו, הוא עבר עם אמו ושני אחיו לגור בבקתה ביער, בזמן שהיא עבדה במטע קפה תמורת חצי דולר ליום עבודה. כשהיה בן 10 אמו התעלפה בבית, והוא סחב אותה על הידיים חמישה קילומטרים לבית חולים — וסעד אותה עד שמתה. הוא החליף אותה במטע כדי לממן את האחים שלו, עד שהגיעה לביקור חברה של האם וגילתה את המצב. החברה היתה שולחת לילדים כסף וגם שלחה אותו לבית ספר. החלום שלו היה לסיים לימודים אקדמיים.
"זה לא הכל, יש לו סיפור איוב ממש", אומר רשף. "הבת שלו מתה באחרונה מקורונה". רשף אינו יודע אם התלמיד הזה מסוגל לשרוד את הלימודים באוניברסיטה, אבל הוא הבטיח לו שבתום שנת ההמתנה הם יקחו אותו כפרויקט, ויסייעו לו עם ליווי משמעותי יותר כדי להצליח.
בשנה האחרונה האוניברסיטה מפיצה סדרת סרטונים עם הבלוגר הערבי־ישראלי נוסייר יאסין ("Nas Daily"), שמציג בכל פעם סיפור אחר של תלמיד או בוגר. אחד מאותם סיפורים הוא זה של אבובאקר קייטה, שנולד בליבריה והתקשה להשיג השכלה בשל מלחמות האזרחים בארצו. הוא למד באוניברסיטת ההמונים שנתיים, השלים תואר Associate במדעי המחשב, ומשמש כיום כמורה למחשבים בבית ספר מקומי.
"אנחנו המון פעמים שוכחים מה הכוח של ההשכלה", אומר רשף. "כשאת עוזרת לתלמיד ופותחת לו דלת, את לא רק בונה לו עתיד — אלא גם למשפחה שלו, לסביבה, לקהילה, למדינה — ואפילו לעולם".
https://www.themarker.com/.../.premium-MAGAZINE-1.9239185...